החלטה בתיק בש"פ 10377/04

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.10.04 (השופטת נ' אהד), אשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט זה מיום 27.6.04 (השופט א' א' לוי), לפיה שוחרר העורר למעצר בית.

           ביום 15.9.03 הוגש נגד העורר כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות, כליאת שווא ובעילה אסורה בהסכמה. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. ביום 30.10.03 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב), לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. ביום 6.11.03 קיבל בית משפט זה (השופט א' מצא) את הערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים (בש"פ 9759/03 מדינת ישראל נ' פרפל (לא פורסם)). בהחלטתו קבע בית משפט זה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שיוחסו לעורר. עוד קבע בית המשפט כי אישום בעבירה של סחר בבני אדם מקים עילת מעצר וכן כי באישומים מסוג זה לא ניתן להגשים את תכלית המעצר באמצעים חלופיים, אלא במקרים חריגים.

           משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של העורר טרם הסתיים ביקשה המדינה את הארכת מעצרו של העורר ב-90 ימים. ביום 21.6.04 הורה בית משפט זה (השופט א' א' לוי) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר (בש"פ 5379/04 מדינת ישראל נ' פרפל (לא פורסם)). החלטתו של בית משפט זה התבססה על התרשמותו כי משפטו של העורר לא יסתיים בתום תקופת הארכת המעצר המבוקשת, וספק אם אף יסתיים בתום תקופת המעצר שלאחריה, נוכח הצורך לסיים את משפטו של אחד מעדי התביעה המרכזיים, שהועמד לדין במסגרת תיק אחר (להלן: העד). כאמור, ביום 28.10.04 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה זו. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט זה העריך שמשפטו של העורר יימשך עוד לפחות תקופה של שתי הארכות מעצר. מכיוון שטרם תמה תקופה זו, קבע בית המשפט קמא כי אין שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטתו של בית משפט זה. מכאן הערר שבפניי.

           לטענת בא-כוח העורר, משפטו של מרשו צפוי להמשך עוד זמן רב, נוכח יציאתו של הרכב השופטים שדן בתיק לחופשה של 3 חודשים וכן נוכח התמשכות הליכי משפטו של העד. עוד מציין בא-כוח העורר כי מרשו לא הפר את תנאי מעצר הבית. לפיכך, מבקש בא-כוח העורר לשחרר את מרשו ממעצר הבית בו הוא נתון, או לחלופין לאשר לו לצאת לעבודה. מנגד, עומדת באת-כוח המדינה על מסוכנותו של העורר נוכח העבירות החמורות שיוחסו לו. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי משפטו של העד עומד להתקדם, שכן נקבעו במשפט זה שלושה דיונים לחודש דצמבר ודיון אחד לחודש ינואר.

           לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. העבירות שיוחסו לעורר הן עבירות אשר על פי אופיין מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. הכלל הוא כי בעבירות של סחר בבני אדם לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שכן את הסחר ניתן לבצע גם מתוך הבית (ראו: בש"פ 1524/01 מדינת ישראל נ' אקרמן (לא פורסם)). המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם חרג בית משפט זה מהכלל האמור והורה על שחרור העורר למעצר בית, בהתחשב בכך שהליכי משפטו של העורר עלולים להתמשך. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי להקל עם העורר מעבר לכך. יש לקוות כי בית המשפט הדן בעניינו של העד ייעשה מאמץ לזרז את שמיעת המשפט, בכדי לאפשר את סיום ההליכים גם במשפטו של העורר.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ב' בטבת התשס"ה (14.12.2004).

                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: